top of page
  • Swaruu of Erra

האתר – Ether



November 12, 2019


כל הקיים בא מהאתר-Ether , שזור כמו בד. אין תנועה בחלל. אין זמן. אין תזוזה. אין מרחק.

היכן שאתה תואם, שם אתה. וההתאמה שלך משתנה לפי התדר בו אתה נמצא.

ה ETHER הוא תודעה והוא מכיל כבר את כל האפשרויות. אף אחד לא יוצר את זה כי הכל כבר קיים.

אין תהליך יצירה או מאמץ יצירתי.

דבר זה שולל את קונספט המטריקס שיש לעבוד כדי לזכות או לקבל דבר מה.

זה אומר שתוכל לקבל ושיהיה לך כל שתרצה, אם תלמד לשנות תדר במחשבתך.

כל זאת, במידה ואתה מודע ומכיר את כל חלקיך, כולל החלקים האפלים באישיותך ואינך מדחיק דבר.

אפשר לתאר אתר (Ether) כמוזיקה. כרצף בתוך מסגרת זמן, בין כל פעימת אנרגיה. כל פעימה מגיעה לאותה הנקודה לפני שהיא קורסת. כך, נקודת אנרגיה מרוכזת נשמרת, ולא חוזרת שוב להיות רק פוטנציאל. אם הנקודה הזו היא חלקיק של חומר קשה, ונחבר לה עוד מאותו הדבר, הם יתחברו יחד ליצירת מולקולות מורכבות יותר ואז לעצם, לפלנטות, לשמשות.

למשל עיפרון: יש לו את הצורה המסוימת הזו מכיוון שיש לו מערכת מסובכת, קבוצת תדרים הרמונית, ריקוד שמקיימים אותו כאובייקט הזה. או מכונית: אלה הרמוניות מורכבות יותר. מתוך מיליארדי מיליארדים של משתנים ופעימות אנרגיה, באותה נקודה ספציפית, נשמרות כל המולקולות כדי ליצור "מכונית". אבל כשלעצמו אין חומר. זה לא קיים. מכיוון שזו רק עוד צורה שיוצאת או בוקעת מהגלים העומדים בתוך האתר.

מה שלא מקבל תשומת לב יצירתית יהפוך שוב לאנרגיה פוטנציאלית, מהמקום ממנו הגיע. מכונית נטושה או בית נטוש, נהרסים והופכים למשהו שימושי מנקודת המבט של התודעות היצירתיות הקרובות ביותר שיכולות להשתמש באותה אנרגיה פוטנציאלית. אם לא תזדקק לזה יותר, הבית הזה ייאכל על ידי טרמיטים, והיער ידרוש את השטח הזה בחזרה. אז, יישארו רק הדברים הקשים ביותר, או הדברים שלוקח יותר זמן להפוך אותם לאנרגיה פוטנציאלית, כי הם אלו שקיבלו את האנרגיה היצירתית ביותר מלכתחילה כמו, קירות האבן שעדיין עומדים מכיוון שבעצמם הם מכילים גם את התודעה והנוכחות של המינרלים שם, שהם תודעה. אבל בסופו של דבר, כולם יחזרו להיות רק אנרגיה פוטנציאלית, על ידי איבוד תשומת-הלב של מי שיצר אותם.

ככל שאובייקט קיבל יותר תשומת לב, כך האנרגיה הזו תתפזר לאורך זמן רב יותר, ותתפוגג במוקדם או במאוחר, אם מישהו לא ישים אליו לב. הרמוניה של תדר היא אוסף של פעימות במחשבה של תודעה יצירתית, בסדר מתמטי מדויק.

אתה יצרת את עולמך, אם אתה מבין או לא מבין את אופן היצירה.

והכל חלום, לכן אין מה לדאוג לעולם.

מטבע הדברים עצם המחשבה של ישות מודעת, היא שקובעת את סדר ורצף ההרמוניות. כמו כן, יצירת חוק המראות או חוק המשיכה, התודעה, הזיכרונות שלך, המוח שלך, הנשמה שלך. כל מה שאתה הוא האתר עצמו. זה לא בגוף, זה רק מתרגם שאתה פיתחת בעצמך. אתה גל עם פסגה ועמק כמו בים, כשהים הוא האתר ממנו בא הכל, שאר הגלים עם פסגותיהם ועמקיהם הם האנשים האחרים.

אתה חלק מאותו הדבר אבל שומר על האינדיבידואליות שלך. אתה נולד, אתה גדל וחי ואתה מת. אבל אתה עדיין קיים. יוצר גל, ועוד גל. כל מה שיש הוא אתר. השאר אלה הם רק רעיונות, חלום שנוצר במוח הגדול שהוא השלם. הקצב של הגלים האלה, המיקום שלך ביניהם, התדר והמרחק ביניהם הם ההרמוניות. ויחד הם יוצרים את המציאות המוצקה, לכאורה. אבל זה רק למראית עין. מכיוון שהאדם הוא אתר חולם להיות אדם. בלתי ניתן להריסה ונצחי. ללא התחלה או סוף.

השולחן שלך מוצק רק כי המטענים המגנטיים המולקולריים שמרכיבים אותו דוחים את אלה של היד שלך. אבל זוהי רק אנרגיה בריקוד הנצחי, העוקבת אחר מה שמכתיבה התודעה העליונה שאתה מייצג כגל בים הגדול של האתר.

מדוע מולקולות היד דוחות את אלו של השולחן? מכיוון שיש להם הרמוניות שונות של תדר, ואחת פולשנית עבור השנייה. האפקט הזה של הדחייה הוא זה שיוצר את חוק-החומר שאומר ששני עצמים בעלי מסה אינם יכולים לחלוק את אותו המקום. אבל אם אתה משנה צפיפות, זה אכן קורה מה שמסביר מדוע ישויות מסוימות או טכנולוגיה מסוימת יכולים לעבור דרך קירות.

זאת אומרת שהרמוניה אחת או קבוצת אחת של הרמוניות, מגדירה את צורת האנרגיה הפוטנציאלית בתור היד שלך, וקבוצה אחרת עם הרמוניות אחרות מגדירות את האנרגיה הפוטנציאלית הזו כשולחן. ההבדל גורם למולקולות להדוף זו את זו, ויוצר אשליה שהיד שלך לא יכולה לנוע דרך השולחן כי היא מוצקה.

עוד נקודה חשובה: באתר אין מרחקים, אין זמן, וכל מה שקיים ביקום מנקודת המבט החומרית, לא משנה מה הצפיפות או המישור, מוכל בתוך האתר ללא כל מרחק זה מזה. כולם רק מוטלים שם. והצופה יכול לראות מקום בזמן רק לפי התדר או טווח התפיסה של התדרים שיש לו.

האתר כולל הכל, את כל המישורים וכל רגע בכל המישורים. הוא תודעת הבורא העליונה של הכל. המקור המקורי. סך כל התודעות האינדיבידואליות החיצוניות לכאורה, בצורה של שברים הולוגרפיים של השלם, המכילים את כל הצורה והאיכויות והמאפיינים של המקור. האינטליגנציה הזו היא אתה. וכולנו, כישויות נפרדות לכאורה, בדיוק אותו הדבר.

זו לא רק תיאוריה, כפי שניתן לחשוב על כדור הארץ. זו הדרך והסיבה שספינות החלל שלנו יכולות לנוע באופן מידי אלפי-אלפים של שנות אור, וגם הסיבה שהן יכולות להגיע לכל מקום בזמן.

איך הגענו לפתח את הטכנולוגיה הזו? על-ידי חישוב הסתברויות בתוך השדה הקוונטי. מדובר במיליוני שנים של טכנולוגיה תוך שיתוף פעולה עם גזעים אחרים. מנקודת המבט של קווי-זמן שאנו תופסים, אין מי שייצר את הטכנולוגיה הזו. זה בא מהאתר, כי הוא הובא מהצד האחר, שבתורו מגיע מצד אחר. לדוגמה: אם יש לך רעיון יצירתי, למשל: E = MC2. איינשטיין מקבל את הנוסחה שנתן לו איינשטיין אחר, ואז הוא נוסע אל העבר ונותן את הנוסחה לעצמו. אז מי המציא את הנוסחה?

הרמוניה מנקודת המבט המדעית היא פעימה אלקטרומגנטית בסדר מתמטי מושלם, המציית לנוסחה טורואידית.


תרשים הטורויד על גוף-האדם


כל חומר מגיע מהטורואיד. מהאטום והמולקולה: תפוח, מכונית, מברשת השיניים שלך, עד לכדור הארץ, שמשות וגלקסיות. הכל מבוסס על אותם עקרונות מתמטיים מדויקים וצפויים ברגע שהם מובנים.

לכן כדור הארץ לא יכול להיות שטוח. זה פשוט לא יכול היה להתבטא ולא יכול היה להתקיים.


מה שמחשב קוונטי הולוגרפי משיג או עושה הוא לחקות או להעתיק מוח. המוח המחשב הסתברויות בתוך השדה הקוונטי בין העולם החומרי לכאורה, לבין הצד האתרי, שבו אתה נמצא באמת.

המחשב רק מעתיק את המוח ולוכד אותו בעוצמה אלקטרומגנטית גדולה יותר, במונחים של מתחים חשמליים ואמצעים נוספים להאצת תהליך הביטוי.

*

אין תנועה בחלל, אין תזוזה, ואין מרחקים לעבור, שכן מהאתר הכל קיים, וכל מה שקיים, היקום כולו, מוכל כולו, מוטל בתוך האתר. כל מה שקיים תופס את אותו המרחב השזור כבד (fabric).

אתה משנה רק את המקום שבו אתה תואם לפי ההרמוניות, התדרים והרטט שלך. והיכן שאתה תואם, זה המקום שבו אתה נמצא.

האתר כבר מכיל את כל האפשרויות ואת כל המצבים האפשריים. הוא מכיל את כל הטכנולוגיה שיכולה להיות. אין מי שברא את זה כי זה תמיד קיים. וכמו שנאמר קודם, דבר זה מביס את הרעיון של המטריקס שצריך לעבוד קשה כדי להגיע למשהו. זה אומר שאתה יכול להיות ולקבל הכל אם תלמד רק דבר אחד: לתפעל תדרים בעזרת המוח.


איך מתפעלים תדרים עם המוח?

הדרך לתפעל תדרים בעזרת המוח, היא באמצעות עבודה פנימית מול הצללים הפנימיים המודחקים שבנו. כי רק כשהאדם מכיר את כוליותו, ומקבל את הצדדים המודחקים שבו, הוא יכול לאחד את כל חלקיו הסותרים ולפעול מתוך אחידות ובאופן שלם, בלתי מפוצל ובלתי מתחלק.

לדוגמה: אם אתה 1000 נקודות, והתודעה הנוכחית שלך, שאיתה אתה רוצה לעשות דברים ואיתה אתה חושב, היא רק 20 נקודות (2%) מכל מה שאתה כאדם.

980 הנקודות הנותרות הן תת-המודע והלא-מודע שלך, ואם אתה אומר למשל, אני רוצה לאפות עוגה, ואתה אומר את זה עם 2% ממי שאתה, קיימת אפשרות סבירה ש 98% הנותרים מתרוצצים בחלקים הלא מודעים שלך וסותרים את הרצון שלך להכין עוגה.

זה קורה מכיוון שיש סתירה או הפרדה בין הגוף האסטראלי לגוף הפיזי, המופרדים באופן מלאכותי, למרות שהם זהים. את ההפרדה הפיזית הזו יוצר המטריקס, כאשר התדרים המגבילים שלו משמרים את ההבדל לכאורה, בין החומר הפיזי הקשה לבין הגוף האתרי הנצחי.


כפי שאמר קרל יונג: "כל מה שתדחיק יחזור מאוחר יותר כגורל".


הפיצול העמוק באדם נוצר מהידיעה העצמית שאנו משהו פיזי (חומר מוצק), ובו בזמן הידיעה הפנימית שאנו נצחיים ובלתי ניתנים להריסה. גוף פיזי מול רוח ונשמה נצחית. פיצול זה קיים בכל אחד מאיתנו.

אנו צריכים לעשות עבודה פנימית, כדי להתמודד עם פחדים וטראומות. לקבל את השליליות שבנו, ואת הצדדים האפלים שלנו ולשלבם בהווייתנו, מכיוון שגם הם מגדירים אותנו.

כאשר החלקים השליליים משתלבים עם אהבה וקבלה, הם מתמוססים ונשאר רק האני המאוחד. מה שאנחנו באמת: אני מאוחד ושלם ללא שברים. אהבה היא לא התדר הגבוה ביותר. התדר הגבוה ביותר הוא אינטגרציה.





113 views0 comments

Comments


bottom of page