מה היא נשמה?

15 במאי 2019

ה"נשמות" הן מקטעים של זמן היוצרים אשליה של נפרדות מהמקור. הן מוגדרות על-ידי טווח של זיכרונות, ותפיסה עצמית של הפרדה מהמקור, כדי להתנסות ולחוות היות אדם.

יש רק נשמה אחת, והיא המקור עצמו. השלם הגדול הכולל הכל: את כל היש, כל שהיה וכל שיהיה.

זוהי תודעה טהורה, וכל הקיים הוא חלק ממנה.

הכל הוא חלק מהתודעה הגדולה של השלם. לכן, הכל הוא חלק מאותו הדבר.

מה שאנו מכנים "נשמה" (של אדם המתגשם בגוף) הוא הגבלה עצמית של תודעת השלם, של המקור עצמו,

המוגדרת ע"י סדרה של זיכרונות, באמצעות פרשנות זמנית המתהווה שוב בשלם.

במילים אחרות, ה"נשמה" המתגלמת בגוף, מוגדרת על-ידי: מהיכן עד להיכן היא זוכרת (זאת אומרת שהיא יוצרת לעצמה הגבלה).

הגבלת הזיכרון של להיות "מישהו" ולא "מישהו אחר", ניתנת דרך חוויה בתוך מוגבלות זמן שאנו מכנים גלגול פיסי (ההתגשמות בגוף).

מאחר ואין באמת עולם פיסי או חומר: כיוון שהכל הוא אתר ETHER. בעולם הדואלי "הנשמה" נוצרת ומתהווה ע"י רעיונות שהשלם מאמץ כאירועים או חוויות השונים מאירועים וחוויות של אנשים אחרים, וכך מגדירה היא את עצמה כ "מה היא כן ומה היא לא".

"נשמה" מוגדרת לפי: מהיכן עד לאן במסגרת הזמן, היא חווה אירועים שהם לכאורה חיצוניים לעצמה. כך, שהזיכרון של מה שקרה לה מלידה עד מוות, הוא שמגדיר את ה"אגו" או "האני" כמסגרת דואלית של "אני" מול "אתה".

אם כך, הנשמה היא מקטע הנמשך מנקודה מסוימת לנקודה אחרת, בתוך השלם הגדול.

אם ניקח לדוגמא קטע בסרט מדידה, נניח, ממספר 42 עד מספר 52, זו היא "נשמה". בהיותה חלק בלתי נפרד מסרט המדידה האין סופי, שאין לו התחלה ולא סוף, ה"נשמה" כופה על עצמה מגבלות על ידי כך שהיא תוחמת טווח של זיכרונות ותפיסה עצמית של קטע מהמקור. על ידי הגדרת תפיסות, זיכרונות ורעיונות שונים נוצר ה"אני" האינדיבידואלי.

לכן, ה"נשמה" לעולם אינה ניתנת להפרדה מהשלם ואינה פועלת ללא תלות מהמקור.

זוהי אשליה ש"אני" הוא מקטע זה: מ-42 עד ל-52, כי הפרדה זו היא רעיון ולא המציאות עצמה. כי במציאות האמיתית האדם הוא כל סרט המדידה.

אם כך, ה"נשמה" היא מסגרת מדודה של זיכרונות (למשל: בין 42 ל 52), וככל שנרכוש יותר ניסיון, כך מתרחבת ההבנה של אותה ה"נשמה".

אותו מקטע על סרט המדידה הנקרא "נשמה" של אדם מסוים, מתרחב וממשיך ללמוד ולהתרחב, וזה אומר שמקטע ה"נשמה" עכשיו, הם כל האנשים (!!!) שבין למשל, המספר 30 למספר-90 על סרט המדידה.

לאנשים הנכללים במקטע הנשמה בין 30 ל-90, יהיה קל להבין האחד את האחר, אבל לא יבינו אנשים הכלולים ב"נשמה" המורחבת יותר (למשל במקטע בין 100 ל-200). וכך עד אין סוף.

וכך, "נשמה" היא קבוצת רעיונות המגדירים מהו האדם הספציפי הזה, ומהיכן עד להיכן האדם הזה? (זאת-אומרת, באיזה אופן הגביל את עצמו).

מה שהופך את מושג ה"אני" ו"האגו" ל"נשמה", תלוי לגמרי במסגרת זמן, ובסדרה של רעיונות המגדירים את ה"נשמה". חייבת להיות מסגרת מוגדרת של הגבלה לכאורה, והמגבלה יכולה להתרחש רק עם הרעיון של היותנו סופיים, והרעיון של סופיות ה"אני". וזה הולך יד ביד עם מעטה השכחה. כי אם היינו זוכרים הכל, היינו זוכרים שאנחנו הכל! ולכן, לא היינו עוד אדם או "נשמה". היינו המקור (Source) עצמו.

אם אתה רוצה להיות אדם (Person), אתה צריך להתקיים במסגרת של שכחה, המוגדרת כמגבלה. זאת כדי לתת לך הרגשה של בהירות שהנך משהו מסוים ולא השאר.

זוהי ההגדרה של הקיום בדואליות. אבל כשלעצמה, יש לקחת בחשבון שדואליות כזו: Something and not the other מתרחשת עד לאינטגרציה הטוטאלית של השלם. של המקור עצמו. הכולל הכל, והכל הוא חלק מאותו הדבר.

לכן, מעטה השכחה, התחושה של חלוף הזמן ורעיון הסופיות, הם חלק בלתי נפרד מהמושג המגדיר "נשמה".

גם בצפיפות גבוה יותר יש מעטה שכחה וכך יהיה תמיד, כל עוד יש דואליות, עד לאינטגרציה עם השלם.

כשאנו עוזבים את הגוף באירוע המוות, התודעה מתרחבת מאוד. אך גם שם קיים מעטה השכחה. האדם אמנם נכנס לנקודה של התרחבות גדולה יותר, אך לא מתמזג עם המקור מכיוון שעדיין קיים הרעיון של "להיות משהו".

כשעוזבים את הגוף באירוע המוות, אם ניקח שוב את הדוגמא של סרט המדידה. נניח שלאדם בחייו הייתה תודעה ממספר-42 עד מספר-52 על סרט המדידה, ובעת ההתנתקות מהגוף הייתה לו תודעת זיכרון ממינוס 200 עד פלוס 300. זאת אומרת שהתודעה מתרחבת מאוד, אבל עדיין תהיה הגבלה, ומעטה השכחה עדיין שם.

כמו שנאמר קודם, אלה הן רק הגבלות מלאכותיות של ה-Mind שהגדיר אותן באמצעות מגבלות של תפיסה ותודעה בתוך מסגרת זמן.

לכל אחד מאיתנו קיימת גישה לזיכרונות ולנקודות מבט שונות. בעולם האשליה זה הופך אותנו כביכול ל"מישהו" מסוים ולא ל"מישהו אחר".

למעשה, אין "נשמות" אלא רק מקטעים מוגבלים על סרט המדידה של נשמה אחת שהיא המקור.

אנו משחקים את משחק ההגבלה הזה כדי להיות אדם (Person) או ישות בעולם הדואלי, בכדור הארץ ובפלנטות אחרות על פני הגלקסיה, עד לאיחוד עם השלם.

אנו מתרחבים וכוללים עוד ועוד מספרים על סרט המדידה, ועם התרחבותנו, אנו מגלים שאנחנו גם אנשים אחרים, או ישויות שונות, או וורסיות אחרות של עצמינו. ואז, יום אחד נבין שאנו הכל! שאין אחרים. יש רק אותך.

לכן, אין "נשמה" כשלעצמה, אלא רק רעיונות המגדירים אותך ונראים כמקטע על סרט המדידה. אנחנו כולנו רק רעיון שבא לידי ביטוי.