עבודת צללים

14 ביוני 2019

עבודת הצללים זוהי עבודה המתממשת כאשר האדם מבצע התבוננות פנימית שיטתית לתוך עצמו, בהתייחס לתכנות שהתקבל מילדות או מגלגולים קודמים, בנוגע לטראומות ולתגובות שהן כבר אוטומטיות אצלו.

הדרך המתאימה לביטול התכנות תלוי בכל אדם, מה שעובד על אחד לא עובד על האחר. זה חלק מהדרך הרוחנית וככזו היא אינדיבידואלית. עם זאת, ישנם משתנים היכולים לעזור לאנשים להתחיל את הגרסה שלהם לעבודת הצללים.

עבודת צללים היא חלק ממה שהתינוק או הילד ימצא כמחסומים חברתיים מהנקודה הכי בסיסית שהיא להבין שיש דברים מקובלים ודברים לא מקובלים. לדברים המקובלים מפרגנים במשפחה שלנו, וללא מקובלים לא. וזה יהיה תלוי בכל משפחה ותרבות. המשמעות היא שכדי לשרוד הפרט צריך להדחיק היבטים של עצמו שאינם מקובלים, תוך ניסיון להגזים באלו המקובלים.

זהו מנגנון הישרדותי הגורם לדואליות או פיצול באדם וליצירת המודע והלא מודע. העובדה שהמודע והלא מודע צריכים להיפרד כך, היא כנראה פעולת הדחייה הראשונה של העצמי. לאדם יש היבטים שהוא מודע להם והיבטים שהוא אינו מודע להם, ושאינו יכול לראות. מכאן השם: עבודת צללים, מכיוון שההיבטים האלה של עצמו, הם לא ב"אור" ולכן הוא לא יכול "לראות" אותם.

אנחנו מדחיקים את מה שמלמדים אותנו כשלילי. זה מורכב מדברים הנחשבים כשליליים מבחינה חברתית, אם כי יש גם היבטים חיוביים חבויים. למשל, אומרים לבנות לשתוק ולא להביע את דעתן. זה גורם להן להדחיק את הביטוי הוורבאלי ולהיות חסרות ביטחון. נניח שילדה חוותה בילדותה שהיא הושתקה כשדיברה. אזי היא תגדל להיות בוגרת מודחקת בהיבט הזה, וכנראה חסרת ביטחון ועם מעט ערך עצמי.

דוגמה נוספת לכך היא, אנשים שתוקפים ללא הרף בהערות לא הולמות אך מתונות כלפי אנשים אחרים, בהתנהגות של פאסיב אגרסיב, הם מנסים לשחרר היבט של עצמם שהם הדחיקו. הם עושים זאת במקום להביע את דעתם בגלוי, מכיוון שזה לא נחשב מקובל להתקיף באופן גלוי.

הם עצמם התכחשו להיבטים של עצמם עד כדי כך שהם לא מבינים למה הם מגיבים כך. הם סובלים מהצללים של עצמם, ולא מבינים אותם, כי הם הסתירו אותם. הם איבדו חלקים מעצמם על ידי אסטרטגיית ההישרדות של הסתרת ההיבטים השליליים שלהם והגזמת החיוביים מנקודת המבט המקובלת בחברה.

אנשים בסופו של דבר מפוצלים. מכיוון שבזמן ההדחקה, הערך שלהם היה פחות חשוב מהצורך להתקבל על ידי המשפחה והקהילה שלהם.

לעשות עבודת צללים זה לשפוך אור על ההיבטים העמוקים ביותר של ההוויה שלנו. ללמוד להתעלות מעל הבעיות שלנו והסיבות העמוקות שלהן. ולהאיר את המקומות החשוכים.

גם כשנדמה לנו שדבר מסוים הוא חלק ממהותנו, בסופו של דבר הוא תכנות, שנוצר במהלך החיים, או בחיים קודמים, וליתר דיוק, הכל הוא פרשנות לתכנות. זאת אומרת שהתכנות קיבל ביטוי פנימי מסוים על-פי האופן שבו האדם תפס אותו.

כל מה שאנחנו מפרשים הוא תוצאה של תוכנית (program). כל מה שנראה כמגיע מהמהות, מגיע גם הוא מהתנסויות קודמות, או גלגולים קודמים שהם לא יותר מעוד תכנות (programming). המגדר של האדם, המיניות שלו, הכל הוא תכנות הנבנה בתהליך של זמן גלגולים.

הנשמה אינה ניתנת, אלא היא דבר הנבנה על-ידי האדם עצמו, במשך כל תקופות חייו והתנסויותיו על פני כדור הארץ ובפלנטות אחרות.

דבר זה הנחשב כצל הוא, התנהגות הנוגדת את הרעיון או התפיסה שיש לאדם על עצמו.

זהו הניגוד בין הדברים שהאדם רואה כמקובלים, ובהתאם למושג העצמי שלו ושל הדברים הנוגדים את המושג העצמי הזה, כתכונות או מאפיינים שמתנגשים עם מה שהוא שואף להיות.

מי שמכתיב מה מקובל ומה לא הם החברה והפרט. במקרה של החברה האנושית, הפרט תמיד יהיה התוצאה של האינטראקציה שלו עם החברה, והתכונות שהאדם לא רוצה או שמתנגשות עם התפיסה האישית שלו, הם אלה שמודחקות והופכות לצללים.

הצללים הללו תמיד יהיו שם כי הם חלק מהערכים שעושים את הפרט, ואותו האדם, שהם קיימים אצלו, דוחה אותם כי הוא בהתנגדות אליהם. התנגדות זו היא שמגדירה מה האדם רוצה להיות. הפרט יכול לדעת מה הוא רוצה להיות רק אם הוא יודע מה הוא לא רוצה להיות (באמצעות ניגודים).

אבל תרצו או לא, הצללים שם והם יתגלו כשהכי פחות מצפים להם.

אם האדם לא יודע למה הוא מרגיש משהו שיוצר בעיה בחייו, ואין לו הסבר לאופן שבו הוא מגיב, קרוב לוודאי שזהו צל. ובאופן מוגדר טוב יותר: צל הוא משהו שהוא אינו בהתאם לתפיסה האישית-עצמית (אגו) של האדם, אלא משהו שיש לו התנגדות אליו. זאת אומרת, זה לא צל אלא אם כן זה גורם לאדם לבעיה כלשהי.

למשל: ילדה שעודדו אותה לא לדבר, או שאמרו לה שבנות אמורות לשבת בצד בשקט. בהמשך חייה היא לא יכולה להתבטא בבית הספר, באוניברסיטה או בפומבי, ואינה מבינה למה היא מפחדת מזה או לא יכולה לדבר אם מסתכלים עליה. זהו צל.

אם היא רק תבין מדוע יש לה את זה, היא תוכל לפעול למיגור ההתנהגות שנגרמה מצל שמונע ממנה להתפתח כפי שהייתה רוצה. באותה תקופה, כילדה, ההתנהגות הזו הייתה שימושית, לכן היא תוכנתה לחשוב שעדיף לשתוק, אחרת היא תקבל ביקורת מהאחרים. אבל בתור אדם מבוגר זה מתחיל להיות בעיה, לא להיות מסוגלת לתת מצגות באוניברסיטה כדי לקבל את התואר שלה. והיא לא מבינה למה?

השדה העצמי המאוחד מפצל את עצמו כדי להתנסות ולחוות את עצמו כמה שיותר. ובאופן הזה הוא מחפש התרחבות. דבר זה מתוכנת אוטומטית. התכנות עצמו לא רע, הוא מגדיר הכל ומפריד את האדם מהאנשים האחרים. הוא מגדיר אותו כאדם, ונותן לו את הזהות שלו. אבל האדם עדיין תודעה טהורה כמו שהוא.

הדבר היחיד שמגדיר צל הוא: שיש לך התנגדות להתנהגות המתוכנתת הזו, לכן הדחקת אותה ואז שכחת שהדחקת אותה. למרות זאת, הצל מנחה את ההתנהגות שלך בשילוב עם צללים אחרים כגורם ותוצאה.

מה שנובע מכך הוא סדרה של תגובות ותהליכים שהאדם עושה מול מצב זה או אחר בחיים. זה גורם לכך שהצללים שהאדם מדחיק או מתנגד להם, ינהלו בסופו של דבר, את חייו של האדם.

מהרמה הגבוהה הדברים מורכבים יותר, כי צל שיוצר למישהו בעיות יכול להיות רצוי על ידי האני הגבוה של האדם המתגלם, וזאת כדי לעורר דרך חיים המעניקה לו סדרה של חוויות הנחוצות לצמיחתו הרוחנית.

התכנות העצמי הרצוי אצל האדם הוא כאשר לא נוצרת התנגדות פנימית כלשהי.

התנגדות פנימית נוצרת, כשהאדם מרגיש שיש בו משהו שלא מגדיר אותו, או שהוא לא רוצה שזהות האגו שלו תהיה קשורה לאותה תכונה לא רצויה. זה הסימן שהצל נמצא בפנימיותו של האדם ומפעיל אותו, כמו בדוגמה של הבחורה שלא מסוגלת לדבר בפומבי.

אם יש לך התנגדות למשהו ואתה מודע לכך, זה כבר בדרך לפתרון. מה שמגדיר צל הוא שמלכתחילה אתה לא יודעת שיש לך אותו, ויש לך התנגדות להתנהגות שהוא מפעיל.

צללים מהעבר הגלגולי בדרך כלל עוקבים אחריך לגלגול החדש אבל אתה רואה אותם בפרספקטיבה אחרת ואתה יכול ללמוד מהם. גם התנגדויות מסוימות שאנו חשים יכולות לבוא מגלגולים קודמים וחוויות קודמות של החיים האלה ושל כל שאר הגלגולים הקודמים, הן שעושות אותך ומגדירות אותך כאדם אינדיבידואלי. אני היא התוצר של אותן חוויות קודמות שחוויתי, כפי שכל אחד מכם הוא התוצר של חוויותיו.

עד שאני או כל אדם אחר לא נהיה האני המאוחד, יהיו לנו צללים. ואני אישית התגברתי על הצללים מעברי, גם אם הם ממשיכים להגדיר אותי.

שחרור הצללים כרוך בכך שראשית עליך להבין שיש בך צל בנוגע לבעיה מסוימת. ואז, הסתכל בתבונה וההיגיון מאיפה זה בא, התבונן אל העבר והעלה את הצללים לאור ככל שניתן. לבסוף תכנת מחדש את המוח שלך ושייך את מה שגורם אצלך להתנגדות ולצללים למשהו חיובי.

רבים אומרים שעבודת הצללים שנויה במחלוקת בגלל עצם חוק המשיכה, שכן אם תחפשו צללים תקבלו רק יותר צללים. אבל אני לא מסכימה, כי אי חשיפת הצל המייצר בעיה המנציחה אותו. אתה לא יכול להיות במצב של הכחשה כאילו הבעיה לא קיימת.

ראייה וחשיפת הצללים לאור (ההבנה שהם שם ומהו טבעם) איננה הסתכלות שלילית, להיפך, היא מבטאת רצון אקטיבי המתמקד בהתקדמות האישית. זה צריך להיות המוקד: חשיפת הצל לאור והתרחבות האדם, ולא הגורם השלילי המנהל את האדם בגלל הכחשת הצללים, והחשש שההתמקדות בצללים תביא רק עוד צללים.

כפי שקרל יונג אמר: "כל מה שתדחיק ותסתיר יתבטא מאוחר יותר כגורל (destiny)." -ק. ג'. יונג (K. G. Jung)