רגשות: מה הם?

8 ביולי 2020

כל מה שיש לו נשמה, יש לו רגשות כי זה מה שמאפיין נשמה, גם אם רוצים להדחיק את הרגשות לטובת ההיגיון. וזה לא חייב להיות דבר כזה או אחר, זאת אומרת, או רגשות או היגיון.

כשאתה השלם, כשאתה במקור, וכיוון שהכל קיים בו זמנית, אתה לא באמת צריך רגשות. אז מה הם? הם יוצאים או מתבטאים בעוצמה, מצפיפות נמוכה יותר, לפחות כך נראה.

כשאתה במקור, אתה מיושר עם השלם. וכשיש לך אשליה של להיות מישהו אחר, למשל, אדם בצפיפות נמוכה, אתה יוצר שתי נקודות תשומת לב. המקור/השלם והאדם. עם אשליה של הפרדה. לעולם לא תוכל להיפרד כי אתה אחד ויחיד, אדם בתור המקור המקורי. לא הולכים למקור אחרי שמתים, אלא רק אשליית ההפרדה נגמרת.

רגש חיובי של אהבה, אינטגרציה ואושר הוא אינדיקטור לכך שהאדם משלב את מה שגורם לרגש הזה. משתלב כמו באהבה, בתנועה לעבר המקור, איחוד מחדש עם המקור, ופירוק אשליית ההפרדה. לכן זו הרגשה חיובית המייצרת תדר גבוהה כי היא גורמת לאדם להרגיש כמו בשילוב עם המקור.

אבל אם יש לך רגש שלילי ההפך קורה, אתה מרגיש הפרדה מהמקור. לכן זה כואב להשאיר מאחור מערכת יחסים או להרגיש דחייה. כי אתה רוצה את המשהו הזה שמסמל את המקור עבור האדם הזה, עבור הנשמה שלך, אבל זה שאתה כל כך אוהב, דוחה אותך, וזה כאילו המקור עצמו דוחה אותך ויוצר רגש חזק של התפוררות, הפרדות, הכחשה וניכור עם המקור.

זאת כדוגמה חזקה של דחייה של בן זוג. אחרי זה או יחד עם זה, דחייה של בן או בת, אבל כשלעצמו הכל הוא: או הפרדה מהמקור או אינטגרציה עם המקור, עם דרגות חזקות יותר או חזקות פחות מאנשים אחרים, בהתאם לסולם הערכים של האדם.

לאבד מטבע קטן כמעט ללא ערך זה מעצבן (הפרדה מהמקור) אבל זה לא מעורר רגש חזק, זה אומר מעט לאדם, וההתגברות היא מהירה, אבל תחושת ההפרדה קיימת. זה באמצעות דוגמאות של דברים פיזיים, של הפרדה של אנשים מאנשים או מחפצים.

אבל אפשר גם להעביר את זה למושגים ורעיונות. רעיון יכול להיות טוב או רע, נפרד או משתלב ויכול לגרום לתחושת אינטגרציה, תחושת שמחה או תחושת ניכור, פרידה או עצב.

אני לא רוצה להיכנס לתיאור כל רגש כי זה לא הכרחי והפרשנות משתנה מאדם לאדם, אבל אני כן רוצה להזכיר שכעס ועצבנות נגרמים מהרעיון או מהמושג אימפוטנציה של אי-היכולת לשנות את מהלך מה שקורה, ואת מה שאתה לא רוצה שיקרה.

לכן, עם התיאור שלמעלה אני יכולה לומר, והדבר יובן בקלות, שרגש חיובי הוא מדריך או מצפן למה שעלינו לעשות, למה שנכון עבורנו. אז אם אנחנו לא אוהבים משהו הוא לא נכון עבורנו, ואם אנחנו אוהבים משהו הוא נכון עבורנו.

זה, מנקודת מבט קיומית גבוהה או צפיפות גבוהה, נכון למדי, אבל זה לא בהכרח המקרה ממישור נמוך כמו 3D או 5D. וזה מאוד מסוכן לקחת את זה כך, בלי לדעת מה עומד מאחורי כל סיטואציה. חשוב להבין שאין מציאות אובייקטיבית מלבד התודעה של כל אדם. אין ערכים אוניברסליים, לא בתוך מישור תלת-ממדי ולא בממד 5.

אם כן, מהי מציאות? זוהי פרשנות אישית המבוססת על התנסויות קודמות, ועל תפיסות השונות מאדם לאדם. המציאות איננה משהו אובייקטיבי ומקובע אלא משתנה בעלת פרשנות אישית.

אם אנחנו נכנסים למרק של המודעות המשותפת, ולמציאות האישית המיוחדת לכל אדם-נשמה שבמבט ראשון, המציאויות הללו יכולות להיות דומות אבל הן אף פעם לא זהות. המציאות הלא צפויה הופכת להשתקפות בגלל שהיא נתונה להשפעה ולתפיסה של החברה כולה ולהשפעה שיש לה על הפרט.

במילים אחרות, לאדם יכולה להיות דחייה חזקה למשהו שבסופו של דבר עשוי להיות טוב עבורו, או שהוא עשוי לרצות משהו שמאוד מזיק לו. דוגמה לכך היא לרצות בן זוג מסוים שגם ההורים וגם החברים מתעקשים שזה לא יהיה רעיון טוב ורק יביא לבעיות, או מכור לסמים שרוצה את המנה היומית שלו (למרות ההשפעה הכימיקלית והתלות, ואפילו ההקלה של קבלת המנה הגורמת לתחושת אושר אצל האדם), ויש אינספור דוגמאות.

לכן, זה לא תמיד עובד כך, שרגש חיובי הוא מדריך לאינטגרציה ורגש שלילי מצביע על מה שלא טוב עבורנו, אלא תלוי בנקודת המבט דרכה אנחנו מסתכלים על הבעיה, הדבר או המצב שמעורר את הרגשות.

משהו שאנחנו תופסים כשלילי, אם נתבונן בו, הופך למשהו חיובי על ידי שינוי התפיסה שלנו לגביו, ועם הפרשנות השונה, זה יכול להוביל לשינוי בתגובה הרגשית שיש לנו כלפי הדבר הזה. כאן זה המקום להבין שאנו יכולים ליישם היגיון כדי לנתח מצבים רגשיים.

בכל פעם שיש לנו תגובה רגשית שלילית (או חיובית) אנחנו יכולים לעצור ולתהות למה בדיוק אנחנו מרגישים רע עם המצב המסוים הזה? אנחנו יכולים להשתמש במוח ההגיוני שלנו באותו המצב, ולא לבטל את הרגש אלא להבין אותו. ולדעת שהרגש הזה נגרם רק מהמושגים שקשרנו אליו, והפרשנות שלנו למציאות.

"There is nothing either good or bad. Thinking makes it so."

/William Shakespeare (Hamlet)

"שום דבר הוא לא טוב או רע. החשיבה הופכת אותו לכזה ". וויליאם שייקספיר (המלט)

* * *

שאלה: האם האנדרומדנים, שהם ישויות ללא רגשות, יהיו מתחת לכם הטייגטנים, שיש להם רגשות?

-לכל ישות עם נשמה יש רגשות, אפילו לאנדרומדנים וגזעים אחרים. רק שבהשוואה לגזע רגשי יש להם פחות "טווח" של רגשות.

כשלעצמו, רק על ידי חיים בתלת-ממד בצפיפות הזו, יש הרבה הפרדה מהמקור המקורי, מה שמעורר באופן טבעי את העובדה שבני אדם הם גזע רגשי מאוד. עם זאת הטייגטנים הם, או שניתן לטעון, שהם קרובים יותר למקור, ועדיין יש להם טווח רגשי בדיוק כמו זה של בני-האדם, חלקם אפילו טוענים שהם רגשיים יותר מבני-האדם.

זה בגלל שב-5D עדיין יש בעיות רציניות, אבל אם אתה חי בנוחות על כוכב-הלכת המתנהל בשלום, אתה נוטה שלא יהיו לך רגשות רבים כמו פחד וייאוש, כי שום דבר לא מפעיל אותם, אבל זה לא אומר שהם לא שם . הטייגטנים מתמודדים עם בעיות רציניות, וכשזה קורה הרגש מופעל ובעוצמה רבה, כי בחיי היום יום שלהם הם לא רגילים להגיב בעצב קיצוני, כעס-ייאוש ופחד.

שאלה: אמרת שרגש חיובי הוא האינדיקציה שאתה בדרך הנכונה וכו' אבל גם שלפעמים זה תלוי בפרשנות או בתפיסה שלנו לגבי משהו. על ידי שינוי הפרשנות, הרגש משתנה. אז במקרה הזה, נראה שרגשות הם תוצאה של התפיסה שלנו, ולא שהם תמיד מעידים שאנחנו בדרך הנכונה או לא, כי על ידי שינוי הפרשנות של מצב זה או אחר, הם, הרגשות, ישתנו. אז איך יודעים אם הרגש הוא באמת המצפן? או שאולי יש משהו בפרשנות שלנו ש"צריך" התאמה?

-שליטה רגשית הולכת יד ביד עם התעלות (ascension) האדם, ועם התקדמותו לקראת צפיפויות גבוהות יותר, וכפי שהסברתי בפירוט בעבר, צפיפות היא היכולת להבין כמות גדולה יותר של נתונים, ולעבד אותם. זה לא מופיע כמו יותר נתונים בדיסק קשיח, אלא מה שהאדם-הנשמה עושה עם הנתונים הללו ועם הידע הזה, ושילובם בהווייתו.

עם יותר נתונים, יותר הבנה, ויותר מודעות, התפיסה והפרשנות של אירועים שמעוררים תגובה רגשית משתנה אוטומטית. במילים אחרות, ככל שהתפיסה והצפיפות הקיומית שלך גבוהות יותר, כך תהיה לך יותר הבנה של הדברים, וזה ישנה את התגובות שלך. כי כעת, הם נושאים או מייצגים ערך אחר עבורך.

ככל שהצפיפות שלך גבוהה יותר כך אתה יכול לתפוס ולהבין יותר דברים, אתה מיישם אותם על עצמך, אתה משלב אותם בך, לכן זה יותר אינטגרציה, יותר אהבה, קרוב יותר למקור המקורי, אבל אתה גם מבין את השלילי וזה לא גורם לתגובות כמו כעס. כעס כדוגמה, הוא תגובה לחוסר אונים או חוסר יכולת לפתור דברים שמעוררים את הרגש.

אתה סופג אוטומטית את מה שהיה שלילי בעברך ועבור הקהילה שלך. אתה מתמיר אותו, אתה ממיס אותו, אתה גדל מעל השלילי ואתה משלב אותו בחייך. אין לך התנגדות אליו, הוא משמש רק ככלי נוסף להבנת המציאות. למשל, ליצירת ניגודיות.

כדאי לעשות מנטליזציה של רגשות כדי להבין אותם. לשם כך, אתה צריך יותר נתונים, לשלב ולהבין יותר דברים הקשורים לרגשות הללו. זה מוביל לצפיפות גבוהה יותר שבה אתה ממיס רגשות שליליים רק בגלל שאתה כבר לא צריך אותם. זה לא שהם לא שם, אבל אתה שולט בהם ולא מדחיק אותם.

אתה לעולם, לעולם לא צריך לדכא רגשות, אלא להתמודד איתם ללא התנגדות אליהם, והרגשות השליליים הללו יתמוססו לבד.

חלק גדול מהמסת הרגשות השליליים היא ההבנה למה הם מופעלים. אותו דבר עם הרגשות החיוביים, כפי שאמרתי למעלה, לא בגלל שמישהו מרגיש טוב הוא בהכרח בכיוון הנכון. אבל עדיין, הרגש עצמו הוא הרצון של הנשמה שלך להשיג אחדות עם המקור באמצעות אינטגרציה, אז כן, הרגשות פועלים כמצפן כלפי המקור.

לא בגלל שהמצפן מציין לאן אתה צריך ללכת, זה אומר שאתה חייב ללכת בקו ישר בכיוון הזה. אתה צריך לראות מה נמצא בדרך, אולי דברים שאתה לא רוצה או שאינם מתאימים לך. המצפן מראה לך את הכיוון הנכון, את הרגשות החיוביים שלך. אבל לפעמים כשאתה הולך בכיוון הזה אתה צריך להיזהר ממשקעים, מחומות ומביצות שכשהם מופיעים בדרכך, אתה חייב ללכת מסביב להן כדי להיות מסוגל לעקוב אחר מה שהרגש שלך מצביע.

כל עוד אתה חי בכל צפיפות שהיא, תרגיש רגשות חיוביים או שליליים, כי זה מאפיין נשמות שיש להן הרגשה של נפרדות לכאורה, מהמקור.

היגיון הוא לא בהכרח הדרך הנכונה. הפדרציה יכולה לפעול מנקודה הגיונית של מה נוח או לא, מבלי לקחת בחשבון את הרגשות והתחושות של בני-האדם. כי בני האדם הם אלה שצריכים לחיות את התהליך. בפדרציה, הם לא משתמשים ברגשות או לא מבינים איך גזעים אחרים משתמשים ברגשות, מכיוון שהם עצמם פועלים מנקודת מבט רציונלית-לוגית. הם מאבדים את המצפן והופכים לחברה סטרילית ללא מטרה. הכוונה כאן היא לא רק לגבי רגש כמשהו ריק ללא משמעות ודמוניזציה על ידי רבים, אלא שזוהי בורות וחוסר הבנה לגבי מה הם הרגשות.

הם רוצים להדחיק אותם, את הרגשות, כי לפי דבריהם, הם מביאים לבעיות. אבל הם מביאים בעיות למי? רגשות לא גורמים לבעיות, הם רק אינדיקטורים. והפתרון לרגשות, במיוחד לאלה הלא רצויים זה יותר הבנה, יותר מידע ויותר מודעות.

אם מישהו מרגיש עצוב, למשל, אני מציעה שהוא יקבל את זה שהוא מרגיש עצוב, מכל סיבה שהיא.

רוב הזמן, אם לא בכולו, לקבל את הרגש, ולאפשר לעצמך להרגיש את העצב הזה ולא להילחם בו, ישנה אותו. כי מה שאתה מתנגד לו נמשך. אל תתנגד לזה, קבל את זה כחלק מעצמך, וזה ישתנה מעצמו. כולם מתוכנתים להרגיש שהם תמיד צריכים להיות שמחים, ושזה לא נכון שיש לי רגש שלילי, שזה לא בסדר להרגיש עצוב. יש אפילו תרופות לדיכאון. אבל זה לא פסול להרגיש את מה שאתה מרגיש. אפשר לשבת, לקבל את זה, ולהבחין במה שקורה.

הכל הוא חלק מהחוויה והלמידה, אבל לא הכל מתאים ונוח לך, ולמה זה לא כך? כי יש לך רגשות, כי אתה נשמה. ומה שאתה מחפש הן אינטגרציה ואהבה.

אתה לא יכול להיות הוויה לא רגשית ללא הפרדה מהמקור, לא משנה כמה אתה הגיוני. הרכיב הזה תמיד יהיה חסר. אמנם, ההיגיון עוזר לך להתקרב למקור, אבל אתה תגיע רק עד לרמה מסוימת לפני שתתקל במבוי סתום גדול, מה שהופך את המקור והאינטגרציה לבלתי ניתנים להשגה ללא אותו רכיב חסר שרק רגשות נותנים לך. והמנוע העיקרי שלו: הוא אהבה.

וזה בדיוק מה שקורה לגזעים "חיוביים" אך הגיוניים מדי, כמו האנדרומדנים והארקטוריאנים. הם הגיעו למבוי סתום שלא מאפשר להם להבין בני אדם. ומה גורם למבוי הסתום? הם מנסים להדריך מהלוגיקה. הם לא יכולים להבין כי אצלם, במשך אלפי דורות, הרגש דוכא לטובת ההיגיון. והם לא מבינים למה בני-האדם מקבלים החלטות לא רציונליות? ומדוע מסגרת ההתנהלות שלהם מצייתת לכללים אחרים, ולא להיגיון. זוהי הסיבה שהאנדרומדנים הם גזע שהוא מאוד לא מתאים להיות מדריך לאנושות.